<h1>המנהיג דין איסור פת של גוים</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ובע"ז פרק אין מעמידין, [ל"ה ע"ב] אמ' רב כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד מכלל דאיכא למאן דשרי אין דכי אתא רב אסי אמ' פעם אחת יצא ר' לשדה וראה מקום דחוק לתלמידי' ואמ' אין כאן תלמיד מה ראו חכמי' לאוסרה משום חתנות, אלא מה ראו חכמי' לאוסרה בשדה כסבורים העם לומ' פלטר הגוי והתיר ר' את הפת והוא לא אמ' אלא פלטר ישראל. ותו אמרי' איבו מנכית ואכיל מפת שלגוים בי מיצרי השדות שבעיר, ואמ' להו רבא לרבנן לא תשתעו בהדי דאיבו דקא אכיל נהמא דארמאי דאיכא משום בישולי גוים [ומשום גזרת חתנות דמשום גיעולי גוים] ליכא כדאמרן. ומצינו למידין דאם נמצא פלטר ישראל אסור לאכול פת שלגוים משום חתנות, וכן מצאתי בירוש' דיציאות שבת, [פ"א ה"ד] ופת לאו כתבשילי גוים הוא פת מהלכ' עמעום הוא אנו אומ' במקום שאין תבשילי (גוים) [ישראל] מצוין בדין הוא (שתבוא) [שתהא] פת (ישראל) [גוים] אסורה, ועמעמו עליה והתירוה במקום שאין פת ישראל מצוייה, מפני חיי נפש, ובלבד מן הפלטר מותר לקנות. ובמחלוקת בני בבל לארץ ישראל, אנשי מזרח אוסרי' פת שלהן שאפה גוי ומתירין פת גוי ובלבד שיהא שם ישראל ומשליך עץ בתנור, ואנשי מערב אוסרי' אותה בעץ שאין עץ לא אוסר ולא מתיר ואמתי היא מותר' לו במקום שאין דבר לאכול ונעשה בשלשה ימים שלא טעם כלום אז התירוה לו מפני חיי נפש ובלבד מן הפלטר שלא מכר בשר בימיו בחנותו ובכך מותרת הפת בתבשיל. אנשי מזרח מתירין פולין ששלקן גוי וכן חגבי' ואנשי מערב אוסרי' אותן מפני שמערבי' שלוקיהן שלבשר בשלוקיהן שלפירות.
